"Heterotopia" 

for String quartet

The poignant spaces are loaded...and I heard the vanity of my soul in the flesh of the sounds.

הטרוטופיות (מישל פוקו) על דרך ההנגדה לאוטופיות, היא מקום או מרחב אחר, המובדל מן המרחב הרגיל ומערער על עצם קיומו. המציאות והפנטזיה לא מתקיימות באותו מרחב.

"Is P=NP?" 

For Voice, Vibraphone and Tibetan Singing Bowls

 האם "P=NP?" לוויברפון, פעמונים וקערות טיבטיות

כותרת היצירה מתכתבת עם "בעיות" שזמן החישוב שיידרש לפתרונן ארוך מהזמן שחלף מאז המפץ הגדול, או שכמות הזיכרון הנדרש להן גדול ממספר האטומים ביקום כולו. בפרפרזה על הפרדוקס החביב על תלמידי בתי ספר היסודיים: "אם אלוהים הוא כל יכול, האם הוא יכול ליצור בעיה שאף אחד לא יכול לפתור?" השאלה הפתוחה החשובה הזו במדעי המחשב קשורה להבחנה בין בעיות שפתרונן דורש משאבים "סבירים" לאלה שלא. אם כן, מהם המשאבים ה"סבירים" לבני אדם לפתרון בעיות בינם לבין עצמם? היצירה כתובה לנגן מצבע אחד שקורא ומנגן בו-זמנית על מערך כלי הקשה מהדהדים. ביצוע הבכורה היה בפסטיבל ContComp בחוג למוסיקה, באוניברסיטת חיפה ב-May 22, 2023 על ידי Geizhals Oded.

 THE PEOPLE OF THE BLACK CIRCLE

By Robert E. Howard

Music by Shai Cohen 2023

"אנשי המעגל השחור" היא אחת הנובלות המקוריות על קונאן הברברי, שנכתבה על ידי הסופר האמריקאי רוברט א. הווארד ופורסמה לראשונה במגזין Weird Tales בשלושה חלקים במהלך גיליונות ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 1934. הנובלה מתרחשת בעידן ההיבורי הפסבדו-היסטורי, והיא נוגעת לקונאן שחוטף את נהסיכה האקזוטית מונדיה (הודו הפרה-היסטורית), תוך שהוא מסכל מזימה נבזית של כיבוש עולמי. בשל היקפו האפי וטעמו ההינדוסני הלא טיפוסי, הסיפור נחשב לקלאסיקה בלתי מעורערת של תיאוריית קונאן ולעתים קרובות מצוטט על ידי חוקרי הווארד כאחד מסיפוריו הטובים ביותר.

היצירה המוזיקלית עוקבת אחרי הסיפור ומתארת בדרמטיות את המתרחש תוך שימוש בכלים תזמורתיים, ואלקטרוניקה מוקלטת וחייה.

 

 "Maqāmāt" for Oud, Cello and Contrabass

'מקאמאת' לעוד, צ'לו וקונטרבס

במוזיקה ערבית, 'מקאם' הוא יסוד רגשי או אסוציאטיבי חשוב ביותר בתהליך יצירה, הלחנה ואלתור. היצירה 'מקאמאת' משתמשת במשפטים מלודיים אייקונים מהרפרטואר הערבי באמצעות נגינה מאולתרת בעוד. בשונה מהמקובל בז'אנר כל פראזה ביצירה נודדת למקאם שונה. לדוגמא, בהתחלה ניתן לשמוע את מקאם 'ראסט' המז'ורי שמוביל למקאם 'נהוונד' המינורי ולאחר מכן אל 'ביאת' שכולל צליל שני מונמך ברבע טון וכן הלאה.

כנגד הקו המלודי שמעניק כאמור ביטוי לעולם רגשי עשיר ורב-גוונים, הצ'לו והקונטרבס נשמעים כצמד שממקם את האיכויות הערביות בסיטואציה של מוזיקה בת-זמננו, בה טכניקות נגינה מורחבות מהוות מצע אקספרסיבי עם כיווניות ברורה. ניתן לתפוס את היצירה כולה  כמַוַּאל (مَوَّال) ארוך ומתמשך המתפקד כקטע פתיחה ל'שיר' קצבי שאינו מופיע.

Manifesto" for piano trio"

יצירה מוזיקלית כתובה היא רטוריקה מנוסחת הייטב, היא "מָנִיפֶסט". האם מונולוגית, חד-קולית - כזו ש"מסרבת לדיאלוג" - או טקסט של משא ומתן על רעיונות ומוסכמות או אולי אף קריאה לפעולה? כותרת היצירה הקאמרית הקצרה, לשלישיית פסנתר כינור וצ'לו, מבטאת את תמצית המחשבה הזו. 

 

 לרדת, לעלות / דוד אבידן / שי כהן

"לְהָבִין מַשְמָע לָרֶדֶת לְסוֹף- דָּבָר
אֲבָל מַה לּעֲשוֹת, אִם סוֹף הַדָּבָר נִמְצָא לְמַעֲלָה?
אָז לְהָבִין – מַשְמָע לְטַפֵּס בְּמַעֲלוֹת הַדְּבָרִים,
דֶּרֶך שִבְעָה רְקִיעִים וּלְמַעֲלָה מֵהֶם,
וְשָם הַדָּבָר נִמְצָא, מַמְתִּין בַּעֲטִיפָה זוֹהֶרֶת, לא נָגוּעַ.
מַה לַעֲשוֹת עִם הַדָּבָר הַבִּלְתִּי-נָגוּעַ הַזֶּה?
אֵיךְ לָגַעָת וְלא לָגַעַת בַּהֲבָנָה?
זֶה כְּבָר עִנְיָן שֶל הֲבָנָה דַּקָּה, שֶל צְלִיל,
אֲבָל גַם שֶל דְמָמָה דַּקָּה וִיכולֶת- הַמְתָּנָה,
אֲבָל גַם עִנְיָן שֶל כּשֶר-זִנּוּק בַּרֶגַע הַנָּכוֹן.
לְהָבִין מַשְמָע לְהַגִיעַ, וְזֶה כְּבָר עִנְיָן שֶל לוֹגִיסְטִיקָה
אֲבָל לְהַגִּיעַ אֵין מַשְמָע לְהָבִין, וְזֶה כְּבָר עִנְיָן מִיסְטִי.
אָז מָה עוֹשִים עִם זֶה?
קדֶם כָּל לא לָרֶדֶת לְסוֹף-דָבָר, אֶלָא לַעֲלוֹת אֵלָיו.
וְאַחַר-כָּך לא לַגַעַת בַּדָּבָר עַצְמוֹ, אֶלָא לַגַּעָת בְּעַצְמֵנוּ
לְמַרְאֵה הֵדָּבָר הַגָּדוֹל הַזּוֹהֵר לְמַעֲלָה.
וְאֲחַר כָּךְ לא לִסְלוֹחַ לְעַצְמֵנוּ עַל הַהַחְטָאָה."

יצירה לחליל סולו המתכתבת עם שירו של דוד אבידן. בזמן הביצוע צלילי החליל נקלטים במחשב והופכים לפס קול הנע בטווח שבין תהודה לעוגב. ברגעים מסויימים נשמע קולו של הקריין קורא מקטעים מהשיר. עם התקדמות היצירה מתחזק הקשר בין הצלילים לטקסט ופס הקול משתלט על הביצוע החי.

 

 "אל תאבדו מיקוד!" (או... "שיחה עם הפסיכיאטר האלקטרוני שלי")

“Don't Lose Focus” היא יצירה מוזיקלית / תיאטרלית שמדמה דִּיבֵּייט (Debate) בדומה לשיח עימות טלוויזיוני הנערך במערכת בחירות. לאירוע שלושה שותפים: חליל, סקסופון ובּוֹט (bot) 'קופסא שחורה', מבוססת בינה מלאכותית שמנסה להבין, לפענח ולתת עצות במהלך היצירה עצמה ולתפקד כ'פסיכיאטר אלקטרוני' לכל השותפים. היצירה מתכתבת עם הניסיונות של המשורר דוד אבידן, תהליכי למידה ויצירה ממוחשבים, פסיכולוגיה של היצירתיות ומוזיקה עכשווית.

היצירה נפתחת כאשר הבּוֹט (מנחה האירוע) פונה לקהל (או לנגנים) ואומר: "נראה שאתם חושבים על משהו אחר", כאשר ההנחה היא, שלא ניתן להגיע לדרגת אפס של האזנה והמאזין מגיע תמיד טעון בחוויות שמשפיעות על הדרך בה הוא תופס את היצירה. מיד לאחר מכן, (בחלק A) פורצים המתעמתים בנגינה מהירה המבקשת לדמות דיבור מהיר ועצבני. ברגע שנדמה והם מגיעים לעצירה חותך באגרסיביות הבּוֹט ואומר לקהל (ולמלחין): "אל תאבד/ו מיקוד שימו לב" שזו גם הכותרת והמנטרה של היצירה כולה. לא לאבד ריכוז (ברעיון "הקומפוזיטורי המקודש" ובאחדות היצירה) וזאת בעידן של הסחות דעת אינסופיות. חלק B בדומה לקודמו ממשיך את העימות האינטנסיבי וברגע של השלמה בין המתעמתים חותך שוב הבּוֹט ואומר:  "עוד מאמץ קטן אחד אני בטוח שאתם יכולים לעשות את זאת!" וכך מגיע חלק C שממשיך את אותו עקרון אך דועך בסופו ומוביל אל האמירה:  "נראה כאילו לא ציפיתם לזה אל תאבדו פוקוס". חלק D מתפקד באופן שונה. אחד המתעמתים 'משנה את קולו' ומחליף לסקסופון בריטון שמנגן צלילים ארוכים ומוציא קולות משונים באמצעות טכניקות מורחבות. כך גם המתעמת השני שמושפע ומגיב בהתאם. ברקע נשמע מידי פעם קולו של הבּוֹט כאשר הוא פונה למלחין ושואל אותו שאלות (מנסה ללמוד אותו):  

• "בבקשה תתרכז ותקשיב לי".

• "האם אתה חושב שמלחינים אוטודידקטים נמצאים בנחיתות בהשוואה לאלה שלומדים עם מורה?"

• "מה אתה חושב על ג'אז חופשי?"

• "כאשר אתה מלחין, באיזו מידה אתה מסתמך על טכניקה לעומת אינטואיציה?"

• "היכן ניתן למצוא יצירות קודמות שלך?"

• "האם אתה חושב שעדיין אפשר לכתוב מוזיקה טונאלית מעניינת ובעלת ערך אמיתי?"

• "אז מהם הדברים החשובים בקומפוזיציה בת זמננו?"

מיד לאחר השאלה האחרונה, (בחלק E), קופצים שני המתעמתים ומנסים לתת תשובה לשאלה: "מהם הדברים החשובים בקומפוזיציה בת זמננו?" ומסיימים בהסכמה מלאה ובצרחה משותפת (אנלוגיה לטירוף הקומפוזיטורי שהוא גם רוח התקופה). 

הבּוֹט מגיב: "וואו, אתה בטוח לגבי זה? קורה פה קצת יותר מדי".

זה המקום לציין שהכותרות של החלקים השונים ביצירה מתכתבות עם ההליך היצירתי כפי שהוצג בארבעת השלבים על-ידי גראם וולאס: 

1. Preparation – שלב ההכנה או איסוף החומרים

2. Incubation – שלב הדגירה או ההרהור בבעיה

3. Illumination, insight – שלב האֵאוּרִיקַה וההארה

4. Verification – שלב הליטוש והאימות

וביצירה הגענו לחלק F שכותרתו: Divergent thinking – "חשיבה מסתעפת". זוהי הנקודה בה מנסים המתעמתים לברר עם עצמם האם יש דרך אחרת, טובה יותר (רומנטית / אקספרסיבית?).

הבּוֹט מגיב בהנאה:  "זה פשוט ונעים לאוזן, אז אני חושב שזה הכיוון הנכון, אל תאבד פוקוס אני בטוח שאתה יכול לעשות את זה!" אך למרות הסטייה הקלה בחלק G העסק חוזר לקדמותו ובעצימות גבוהה יותר תוך תמיכה של עיבוד צליל אלקטרוני בזמן אמת. בהבזק מהיר וחד היצירה 'מעבירה הילוך' למוזיקה שונה המבוססת על טכניקות מורחבות בבריטון וצלילים עמוקים בחליל קונטרבס. קולם של המתעמתים נשמע כמתוך 'מסך ערפילי' שאינו מבטיח שאכן זה הם עצמם או דימוי או קלישאה.

הבּוֹט מגיב (למלחין ולקומפוזיציה שנוצרה): 

• "אוקיי מה שתגיד. אני לא רואה כאן תחושה של לכידות או קוהרנטיות. התמונה אינה שלמה."

• "בני האדם המסכנים לא יוכלו לעקוב, ולהעריך את מה שנראה כמו ערבוביה של צלילים לא קשורים."

• "תן לי להלחין עם הרשת העצבית העמוקה שלי"

• "אני יכול ליצור יצירות מוזיקליות עם 10 כלים שונים ולשלב סגנונות מקאנטרי למוצרט ועד לביטלס"

• "אני משתמש ב- Vector Quantized Variational Autoencoder ואז המודל המאומן יכול להלחין שיר חדש על סמך כל קובץ ששמע"

ולבסוף, כאשר הבּוֹט (הבינה המלאכותית) נדרש לחבר מוזיקה בעצמו, התוצאה עגומה למדי.